בורגרס בר המושבה בע"מ נ' וילמן ואח'

החלטה

1.התובעת והנתבעים 1-2 התקשרו בהסכם זכיינות.

הנתבעים 1-2 מפעילים סניף של התובעת.

2.על פי הסכם הזכיין והנספח לו, התחייבו הנתבעים 1-2 לשלם לתובעת דמי פרסום.

3. לטענת התובעת, פסקו הנתבעים 1-2 לשלם עבור דמי הפרסום חרף הדו"חות הרלוונטיים שהומצאו להם ונותרו נכון ליום הגשת התביעה חבים סכום של 19,777 ₪.

4.הנתבעים 3-4 הינם ערבים לכל התחייבויות הנתבעים 1-2 כלפי התובעת.

5.הנתבעים 3-4 עתרו לסילוק התביעה כנגדם על הסף. כמו כן, עתרו הנתבעים למתן רשות להגן.

הבקשה נתמכת בתצהירו של הנתבע מס' 3 (להלן – דרעי) אשר טוען כי הבקשה מוגשת מטעם הנתבעים.

דרעי טוען כי בינו לבין הנתבע מס' 4 אין כל יריבות, שכן חתימתם על כתב הערבות התייחסה לשנה ספציפית ולא לחיובים שונים בעתיד ובעיקר לגבי שנת 2012.

עוד נטען בתצהיר, כי בניגוד לאמרו בהסכם הזכיין, היא לא עמדה בהתחייבויותיה ובעיקר לסעיפים העוסקים בנושא פרסום מוצרי התובעת. לא זו אף זו, התובעת לא פרסמה את סניפיהם של הנתבעים 1-2.

6.על פי ההלכה, הכלל הוא שכל אחד מהנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר חייב למסור תצהיר משל עצמו, אלא אם כן ניתן הסבר מספיק למתן תצהיר על ידי אדם אחר.

על כל נתבע לתמוך את בקשתו בתצהיר משלו, אלא אם כן הוא יכול להראות שהעובדות אינן ידועות לו אלא למצהיר אחר או שיש סיבה אחרת לכך שאדם אחר זולתו ייתן תצהיר.

בנסיבות אלה משלא הוגש תצהיר עצמאי מטעם הנתבעים 1,2 ו-4, הרי שהלכה למעשה אין בפנינו בקשה כלשהי מטעמם.

7.במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן אין בית המשפט בודק את טענות ההגנה לגופן והדיון מצטמצם לשאלה אחת ויחידה והיא: האם הצליח הנתבע לשכנע את בית המשפט בקיומה של הגנה לכאורה הראויה להיות מוכרעת בדיון רגיל.

בית המשפט הדן בבקשת רשות להתגונן תפקידו לברר אם בטענות הנתבע, בהנחה שתוכחנה מהבחינה העובדתית, יש משום עילת הגנה. אך משטענתו עברה מבחן זה, אין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה כזו.

8. בשים לב לחקירה הקצרה של דרעי, הגעתי לכלל מסקנה כי לגביו קיימת גרסת הגנה, ולו בדוחק, כנגד התביעה.

9.לאור האמור, הבקשה לרשות להתגונן מטעם הנתבע מס' 3 בלבד מתקבלת.

ב"כ התובעת תמציא פסק לחתימה כנגד הנתבעים 1,2 ו-4 בצירוף אישורי המסירה.

לאור סכומה תדון התובענה בסדר דין מהיר.

 לפיכך על הצדדים לנהוג כדלקמן: